Apple
נדיה לובק הפכה חזון שליווה אותה יותר מעשור לפלטפורמת ההתפתחות האישית הראשונה בעולם המבוססת AI.
היא לא קפצה אליו בבת אחת: בנתה אותו לאט, לצד קריירת הייטק, ובדקה אותו על 13 אנשים בלבד לפני שהרחיבה הלאה.
בואו נשמע איך נראית תוכנית התפתחות מדודה ומקצועית.
הפריצה שלא ידעה מתי תיגמר
לאתר של נדיה יש עשרות אלפי כניסות בחודש. זה השער הראשי לעסק שלה.
יום אחד מישהו פרץ אליו.
וגם לחשבון הפייסבוק שלה פרצו. שם, בניגוד לאתר, אין באמת עם מי לדבר. אין תמיכה שעונה, ואין דרך לדעת מתי, ואם בכלל, החשבון יחזור.
בהתחלה היא שמה לב שהיא נכנסת למצב של לנסות לפתור הכול מיד. אבל יש דברים שלוקח להם זמן להיפתר, לא משנה כמה זה דחוף מבחינתה. אז היא קיבלה החלטה: היא תעבוד עם עצמה, מנטלית, על זה שהכול יהיה בסדר, ותתמודד עם מה שזה מביא איתו, עד שזה ייפתר.
ומה שקרה בחודשיים של ההפסקה מפייסבוק, היא לא ציפתה לו.
השאלות והתשובות בפרק
נדיה לובק נשאלה על השיטה שמאחורי גזירת חזון ליעדים בני-ביצוע, ועל המיינדסט שמניע אותה גם כשהתוכנית לא מסתדרת כמצופה. הסדר כאן הוא סדר השאלות בפועל בתמלול הראיון.
1 איך הגיע בעצם הרעיון? ▼
התחלתי לכתוב חזון לעצמי ב-2012. מה אני רוצה שיהיה עוד שנה, עוד חמש שנים. תמיד רציתי מערכת שמאפשרת לאנשים להתפתח עם כלים חכמים.
החזון של נדיה ליצירת פלטפורמה מבוססת AI חיכה להזדמנות הנכונה, הזדמנות שמשלבת את המוכנות שלה מבחינת מיינדסט, אסטרטגיה, נגישות לכלים שהתאפשרו, וסביבה תומכת.
2 איך את הגדרת לעצמך את המטרות. ▼
אני בעד להגדיר ויז'ן, חזון, ומתוכו לגזור מטרות אחורה. אני לא מסתכלת רחוק ל-500 אנשים, זה מפחיד, זה לא מובן. אני מסתכלת, אוקיי, העשרה הראשונים, איך הם ייכנסו, איך זה ייראה, באיזה מקום הסטודיו הזה צריך להיות.
לנדיה יש פרקטיקה מעולה להגדרת מטרות מתוך החזון: קובעים לכמה זמן החזון, ואז גוזרים אותו אחורה ומתארים אותו לפרטי פרטים עד היום.
3 מהרגע שהיה לך את הרעיון, איך קיבלת את ההחלטה לבצע? ▼
היו לי לא מעט חששות... בחרתי משהו שהרגיש לי ישים, גם חשבתי על כל הבעיות שיכולות להיות והתייחסתי אליהן... לעשות תוכנית פעולה, להתחיל ממקום שנוח לי.
נדיה בנתה את תוכנית ההשקה מתוך מודעות לחששות שלה, ודאגה למנוע דחיינות. היא השיקה מוצר חלקי שנבדק על קבוצה קטנה, ושיפרה את הסטודיו על בסיס הפידבק שקיבלה.
4 בואי ננסה להבין — האם את שורפת ספינות? אם בעצם עזבת או צמצמת משרה, האם השקעת השקעה כספית או התחייבות כספית, הצהרה פומבית או דדליין, או שאת לא שורפת ספינות? ▼
אני לא בעד לשרוף ספינות. ואני בעד דווקא לבנות את מה שאנחנו רוצים תוך כדי משהו יציב... צמצמתי משרה בשנתיים האחרונות... אחר כך, בסוף, לעזוב לגמרי את ההייטק זה איזשהו סיכון, אבל מאוד מנוהל... הצהרה פומבית, דדליין, אני מאוד מאמינה בזה, ובאמת סיפרתי את זה, למשפחה, לחברים.
נדיה לא שרפה ספינות, היא ניהלה את המעבר משכירה לעצמאית בצורה מדורגת.
5 מאיפה למדת מלבד הקבוצה הזאת שאת מתייעצת איתם? האם למדת לבד? האם לקחת איזשהו מנטור בתשלום? ▼
זה כן בא אחרי עשור של ליווי מאות אנשים, זה כן בא אחרי שכבר אני יודעת מתוך ליוויים שיש דברים שאני חוזרת אליהם שוב ושוב, ואני כבר רוצה להכניס את זה לתוך מערכת מובנית.
הפלטפורמה לא נולדה משום מקום. היא איסוף של שיטות מוכרות (קואוצ׳ינג, CBT, NLP) שהיא כבר ידעה שעובדות, עטופות בכלים טכנולוגיים.
6 איך יצרת את הקשרים? מה עשית? במה את מאמינה, מבחינה ערכית, איך את בוחרת את האנשים שמלווים אותך? ▼
יש שני סוגי אנשים, יש מוחצנים ויש מופנמים. אני יותר לכיוון המופנם... אז איך הכרתי בכל זאת את האנשים ואת הקשרים? בהתחלה במיוחד, סוג של הכרחתי את עצמי קצת ללכת לכנסים, להרצאות, קצת להכיר. ואספתי, אספתי לעצמי בפינצטה את האנשים שנכונים לי. בסך הכל לא צריך הרבה. מספיק שתיים-שלוש אנשים שהם נכונים לך, זה באמת מספיק, לא צריך הרבה מעבר לזה.
נדיה לקחה אחריות על המטרות שלה ובנתה קבוצת מאסטר-מיינד שאיתה היא מתייעצת ונטענת, בפגישות אישיות ולא קבוצתיות.
7 כשאת הולכת לכנס, את מכירה שם אנשים? ▼
והצטרפתי לקבוצת פייסבוק של כל האנשים שהתלהבו מזה. ואז ראיתי שם אנשים שמאוד בתוך זה שכל הזמן כותבים על זה וזה. והתחלתי גם להגיב להם וגם כתבתי וגם הם שמו לב אליי וראיתי שאנחנו ממש באותו ראש.
היא הצטרפה באופן יזום לקהילה ספציפית והייתה פעילה בה לפני שהקשרים נוצרו.
8 ואיך ניהלת את זה שפעם בשבוע שבועיים? האם קבעתם תאריך מועד — אנחנו מדברים כל יום שלישי בשמונה? ▼
בסוף כל שיחה קובעים ביומן את המועד הבא שמסתדר לנו.
לא מסגרת קבועה מראש, אלא הרגל: כל שיחה מסתיימת בקביעת הבאה.
9 ואת עושה את זה במקביל עם כמה אנשים? ▼
יש לי כרגע שלושה פרטנרים. לפעמים זה שניים, לפעמים זה שלושה, כן. זה מספיק לגמרי, לא באמת צריך יותר מזה.
לא רשת גדולה, אלא מספר קבוע וקטן של אנשים שהיא חוזרת אליהם שוב ושוב.
10 ואיך מתנהלת השיחה? כמה זמן? ואיך זה מתחלק ביניכם? ▼
השיחה היא שעה ואנחנו חצי שעה עבור כל צד.
מבנה קבוע וברור שנותן לכל אחד את המקום לתת ולקבל, כמו שנפוליון היל הגדיר בחשוב והתעשר: "אין משהו תמורת כלום."
11 אם תוכלי לשתף באמת, איזשהו פחד קונקרטי, איזושהי תחושה קונקרטית שהייתה לך, ואיך טיפלת בה. ▼
הפחד הכי קלאסי וברור, מה אם אף אחד לא יבוא?... יש בזה גם איזושהי תחושת בושה. מתי בושה נעלמת? כשאנחנו מדברים על זה... אז כנראה משהו באיך שאני מעבירה את המסר הוא לא מספיק מדויק. אפשר ללמוד מזה, אפשר לדייק את המסר... ובאמת להתייחס לזה ושוב לעשות תוכנית פעולה.
היא לא ניסתה לשכנע את עצמה שכולם יגיעו, והיא לא הסתירה את הבושה שבפחד הזה. היא הפכה את שניהם לנתון שאפשר לעבוד איתו: לדבר עליו בקול, ולתקן את המסר בהתאם.
12 איך את מקבלת החלטות? מחליטה מהר ומשנה לאט, או מחליטה לאט ומשנה מהר? ▼
אני חושבת שאני הרבה יותר נוטה להחליט מהר ולשנות מהר. אני פשוט מאוד מכירה ובעד הקונספט הזה שאנשים מצליחים, אחד החוזקות שלהם זה שהם יודעים לקבל החלטות מהר, ולהשתנות מהר ולהתאים את עצמם במהירות לשטח, לתוצאות.
נפוליון היל כתב בחשוב והתעשר: "אנשים מצליחים מקבלים החלטות במהירות, ומשנים אותן, אם בכלל, באיטיות רבה. אנשים שנכשלים מקבלים החלטות, אם בכלל, באיטיות רבה, ומשנים אותן לעיתים קרובות ובמהירות." נדיה מאמצת את החצי הראשון של העיקרון, ההחלטיות, אבל הופכת את החצי השני על פיו: היא משנה מהר בדיוק כמו שהיא מחליטה מהר.
13 וכשאת מקבלת החלטות, זה על בסיס תחושת בטן או דאטה? ▼
אני כן בן אדם של דאטה, אני כן בודקת דברים. גם עכשיו עם הבינה המלאכותית זה מדהים מה שאפשר לעשות. אפשר כל כך הרבה דאטה לשים שם ולקבל מסקנות ותובנות ממש טובות, די מהר. אז למה לא לעשות את זה? למה לא להיעזר בזה? אז בהחלט, גם וגם.
לא אחד או השני, אלא שילוב שמתעדכן כל הזמן עם המידע החדש שנכנס.
14 מאיפה את מקבלת את האמונה העצמית, את החוסן המנטלי? מאיפה את שואבת את זה? ▼
זה באופן כללי משהו כמו שריר שמאמנים בחדר כושר, זה לא נוחת מלמעלה. זה פשוט לקבע, לכבד במוח את האמונה שמותר לטעות, זה בסדר, כי אחד הדברים שהכי מעכבים אנשים מלעשות דברים זה הפחד מלטעות. אז מותר לטעות, ושאני אדע להתמודד עם כל דבר.
הביטחון שלה לא בנוי על "זה יעבוד", הוא בנוי על "גם אם לא, אני אדע מה לעשות".
15 כשאת נכנסת לפגישה חשובה, את מגיעה, מעלה את האנרגיה וההתלהבות, או שאת יותר מדודה ומתונה, מגיעה ונותנת לזה להיות כמו שאת? ▼
אני באופן כללי בן אדם מאוד רגוע. ויש לי אנרגיה כזאת רגועה, אז אני לא מעלה את האנרגיה, אני פשוט נותנת באמת להיות לדברים, לזרום איתם... אני אוהבת להתייחס לחיים ולזכור להתייחס לחיים כאל משחק.
לנדיה יש אישיות מאוד נעימה שמאפשרת לה להשיג מטרות ללא מאמץ מיותר.
16 ספרי על מפלה זמנית שהייתה, תוכנית שעבדה לא כמו שציפית, ומה עשית? שינית תוכנית, דייקת את הביצוע, מה עשית? ▼
שפרצו לי לאתר. פרצו לי גם לחשבון פייסבוק וזה לא נפתר חודשיים... זה כן בהתחלה מאוד מערער, זה כן מאוד מעסיק מחשבתית של איך לפתור את זה... ואז אני עובדת עם עצמי, בעיקר מחשבתית-מנטלית: הכל בסדר, אני נעבור גם את זה איכשהו, ומתי שזה ייפתר, זה ייפתר, ועד אז נתמודד עם מה שזה מביא איתו. אז עם פייסבוק, אחרי כמה ימים אמרתי, טוב, יש לי הפסקה מפייסבוק, לא יודעת לכמה זמן, ובאמת, זה אגב היו חודשיים יותר פרודוקטיביים מחודשים שבהם היה לי פייסבוק.
מול פריצה לאתר ולפייסבוק, שני נכסים קריטיים לעסק, היא בחרה לשמור על פוקוס ואיזון: להעביר אחריות למי שיודע, ולא להילחם במה שלוקח זמן.
17 איך את מצליחה לאזן בין תעודת זוגיות ליזמות? או בכלל משפחה. איך שומרים עדיין על החיבור? האם יש איזה זמן קבוע? ▼
היו תקופות שקצת הזנחתי, וזה לא היה, זה לא עשה טוב, מן הסתם. כל דבר שלא מספיק מקדישים לו תשומת לב, זה לא עושה לו טוב. אז להחליט תודעתית באופן יזום זה חשוב לי, יש לזה זמן משלו, ואם אני לא אקדיש לזה את הזמן, זה בסוף ישפיע עליי בכל התחומים, גם בעבודה. כי אם יש מקום אחר בחיים שלי שלא מתנהל טוב, ושהאנרגיה שם לא טובה, בסוף זה משפיע, אנחנו הוליסטיים, הכל משפיע על הכל.
הזוגיות לא מתחרה בעסק, היא חלק ממערכת אחת הוליסטית שצריך לפתח כל הזמן.
18 לאן את הולכת לקחת את הסטודיו ואת הפרויקט בעשר שנים הקרובות? האם יש כבר חזון כתוב? האם זה משהו שאת מערערת לגביו? ▼
כמובן יש חזון כתוב. אני כן אומרת שחזון זה דבר דינמי, זה לא חרוט על אבן. אז זה שהוא כתוב, אחלה, אפשר עדיין לשנות אותו, לעדכן אותו בהתאם להתפתחויות. החזון הוא שבאמת, אפילו לא עוד עשר שנים, עוד שנה, שנתיים, זה כבר יהיה גם באנגלית, זה כן יוכל להיות בינלאומי.
גם החזון הרחוק ביותר איננו משהו סופי וקבוע, יותר חשוב להתקדם.
זו הייתה השיטה של נדיה, עכשיו תורך לפרוץ.
הספר "חשוב והתעשר" — נקודת ההתחלה שלך לפריצה
לא סתם הספר נמכר ביותר מ־150 מיליון עותקים, עקרונות העושר וההצלחה של נפוליון היל מוכיחים את עצמם גם היום אצל כל יזם ואיש עסקים מצליח. המהדורה החווייתית כוללת תרגום חדש, תרשימים וסרטוני וידאו של מנטורים מובילים. לזמן מוגבל — חוברת יישום מרהיבה במתנה.
המועדון של חשוב והתעשר — לא עוד רשימת תפוצה
מייל קצר פעם בשבוע עם תובנות וכלים שיעזרו לך להתקדם לעבר המטרות שלך. ללא חפירות, ללא תשלום — ותמיד אפשר להתנתק.
מפת הפריצה האישית שלך - ליוצרים, יזמים ובעלי עסקים
יש לך מוצר או שירות שלא מוכר מספיק? עונים על כמה שאלות קצרות, ובתוך 5 דקות מקבלים דוח שיעשה סדר, יפיל כמה אסימונים קריטיים, ויגלה לך מה בדיוק מעכב אותך ומה הצעד הבא.
למפת הפריצה שלך (חינם) ←נדיה לא בונה גדול ומנסה לנהל את המורכבות שנוצרת. היא עושה את ההפך: מתחילה קטן ובונה מערכת שאפשר להרחיב. זה נכון פעמיים באותו פרק בדיוק: 13 חלוצים לפני מאות אנשים בסטודיו, ושני-שלושה פרטנרים קבועים במקום רשת קשרים ענקית. זו לא שיטת ניהול ושיטת חיים נפרדות, זו אותה נוסחה.